נושא הירושה והצוואה הינו נושא רגיש במיוחד, וזאת עקב העיסוק בפטירתו של אדם וברכושו.
נושא זה עלול לגרום למחלוקות כבדות במשפחה גם במהלך חייו של האדם במימוש רצונו וחלוקות רכושו ועזבונו וזאת במידה והוא מעוניין להשפיע על התהליך ובין אם החלוקה תבוצע על ידי החוק ללא צוואה.
הצוואה זהו כלי חזק של האדם למימוש חלוקת רכושו ועזבונו לאחר פטירתו. הצוואות הרגילות כוללות הוראות פשוטות של העברת הנכסים למי שהמצווה ציין בצוואתו.
במקרים בהם אין צוואה, חוק הירושה מגדיר את סדר היורשים על פי דין. היורשים הם בדרך כלל קרוביו של הנפטר, אך במידה ואין יורשים, עיזבון הנפטר עובר לידי האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.
כאשר המנוח הותיר אחריו צוואה, הירושה נקראת ירושה על פי צוואה, והיורשים הם אותם אנשים אשר מופיעים בצוואה וחלוקת עזבונו של המנוח מתבצעת על פי החלוקה שכתובה בצוואה. כאשר המנוח לא מותיר אחריו צוואה, הירושה נקראת ירושה על פי דין והיורשים =הם קרוביו של הנפטר או המדינה באמצעות האפוטרופוס הכללי.
על מנת לחלק את עזבונו של הנפטר בירושה על פי דין, יש להגיש בקשה לצו ירושה לרשם לענייני ירושה במקום מושבו של המוריש, במידה והמוריש לא היה בישראל אזי לפי מקום המצא נכסי העיזבון או לאחד מבתי הדין הרבניים.
שיטת הירושה בישראל מתבססת על קשר דם בין אבות לבנים, ולכן יורשיו של הנפטר הם בני משפחתו הקרובים ביותר – בני זוג, הורים , צאצאים, או קרובי משפחה אחרים על פי סדר הירושה. גם קרובי משפחה שטרם נולדו נכללים בירושה במידה ומועד לידתם חל בתוך 300 ימים ממועד הפטירה.
בהיעדר צוואה חלוקת הירושה מתחלקת שווה בשווה בין בן הזוג של הנפטר ובין ילדיו של הנפטר כאשר בן הזוג מקבל מחצית מהירושה והילדים מתחלקים שווה בשווה במחצית שנותרה.
בן הזוג בנוסף יכול לרשת גם את המיטלטלין ואת המכונית של המנוח. האלמנה זכאית לקבל מן העיזבון גם את דמי כתובתה ותוספת כתובה, ובנסיבות מסוימות יכולה גם לדרוש מזונות מן העיזבון.